חבר או חברה
מישהו קרוב שמכיר את הסיפור שלכם
בעד
- אינטימי ואישי
- חופש מלא בנוסח
נגד
- בלי ניסיון בהנחיית קהל
- אתם בונים את המבנה לבד
מתאים ל: זוגות שרוצים טקס קטן ואישי ומוכנים לכתוב את המבנה בעצמם. פונים חודשיים מראש לפחות ועושים חזרה אחת במקום.
מדריך

חתונה אלטרנטיבית היא טקס נישואים שהזוג בונה בעצמו מחוץ לרבנות, עם מנחה שהוא בוחר: חבר או חברה, מנחה מארגון "חוויה", רב או רבה מהתנועה הרפורמית או רב מהתנועה המסורתית. מבנה שעובד כולל שבעה חלקים, מהכניסה ועד רגע הסיום, עם נדרים או ברית זוגיות בשיא, ובעינינו היעד הוא כ-20 דקות. את החופה, הטבעת, שבע הברכות ושבירת הכוס אפשר לשמור, לנסח מחדש או להחליף. הטקס לבדו לא רושם אתכם כנשואים ברשות האוכלוסין וההגירה, והרישום עובר במסלול נפרד.
| רכיב מסורתי | מאיפה הוא בא | מה הוא מסמל | חלופות |
|---|---|---|---|
| חופה | יואל ב, טז: 'וכלה מחופתה' | הבית המשותף | טלית של סבא, קשת פרחים, עץ בטבע, מעגל אורחים |
| טבעת וקידושין | משנה קידושין א, א: האישה נקנית בשלוש דרכים, והראשונה בכסף | מעשה קניין של צד אחד | טבעות הדדיות, משפט אישי לכל צד, חוט או צמיד |
| כתובה | מיוחסת לשמעון בן שטח, כתובות פב ע״ב | הגנה כלכלית על האישה | ברית זוגיות שוויונית, נדרים אישיים, מכתב משותף |
| שבע הברכות | כתובות ז ע״ב-ח ע״א; ירמיהו לג, י-יא | ברכת הזוג והקהילה | שבעה חברים עם ברכה אישית, נוסח מחודש, חצי מקורי וחצי חדש |
| כוס יין | ברכת היין בטקס האירוסין | שמחה וקידוש הרגע | כוס משותפת, יין מכרם משפחתי, ויתור |
| שבירת הכוס | ברכות ל ע״ב-לא ע״א; תהלים קלז, ה-ו | ריסון השמחה וזכר ירושלים | שבירה משותפת, שבירה עם משפט אישי, צלצול פעמון |
| חלק בטקס | קצר (15 דקות) | משפחתי (25 דקות) | עם נגיעות מסורת (30 דקות) |
|---|---|---|---|
| כניסה | 3 דק': הזוג נכנס יחד עם מוזיקה | 4 דק': הזוג נכנס עם ההורים | 5 דק': ניגון חי וליווי ההורים |
| פתיחה | 2 דק': המנחה | 2 דק': המנחה | 2 דק': המנחה |
| כוס יין וברכה | אין | אין | 2 דק': סבא או המנחה |
| דברים מהמשפחה | אין | 5 דק': דובר מכל צד ואח או אחות | אין |
| נדרים או ברית | 5 דק': הזוג | 5 דק': הזוג | 8 דק': ברית זוגיות נקראת ונחתמת, ואחריה נדרים |
| טבעות או מעשה סמלי | 2 דק': טבעות הדדיות | 3 דק': מעשה משפחתי (שתילת עץ) | 3 דק': טבעות בנוסח שוויוני |
| ברכות | 2 דק': חבר אחד | 5 דק': שבעה חברים ובני משפחה | 7 דק': שבע ברכות, חלקן בנוסח המקורי וחלקן בנוסח חדש |
| סיום | 1 דק': נשיקה ומחיאות כפיים | 1 דק': חיבוק משפחתי | 3 דק': 'אם אשכחך' ושבירת כוס |
| סך הכול | 15 דקות | 25 דקות | 30 דקות |
לפי התלמוד הבבלי, לפני כ-1,500 שנה, ערך מר בריה דרבינא חתונה לבנו. לפי התלמוד, הוא ראה שהרבנים כבר שמחים מאוד, הביא כוס זכוכית יקרה ושבר אותה מולם. הם התעצבו, והשקט חזר. כך מספר התלמוד הבבלי במסכת ברכות. שבירת הכוס התחילה כתרגיל של מארח שרצה לרסן מסיבה, ורק מאות שנים אחר כך נקשרה לזכר ירושלים.
זה הסוד של החופה המוכרת: כל רכיב בה נולד מסיבה. מי שמבין את הסיבה יכול להחליט אם לשמור אותו, לפרש אותו מחדש או לוותר עליו.
בעינינו הטעות הנפוצה בחתונות אלטרנטיביות היא לקחת את הטקס של הרב ולהוריד ממנו את הרב. נשאר שלד בלי היגיון. מה ששווה לשמור הוא הקשת הדרמטית: נכנסים, מתחייבים, עושים מעשה אחד שרואים, ובסוף יש רגע ברור של שחרור. גם הטקס המסורתי בנוי כך, ואפילו פעמיים: לפי המשנה עבר זמן בין האירוסין לנישואין, ושני הטקסים אוחדו לטקס אחד רק בימי הביניים.
טקס שעובד בנוי משבעה חלקים, ולכל אחד תפקיד אחד:
השורה התחתונה שלנו: שומרים את הקשת, לא את הרשימה. על דברי המשפחה או על הברכות אפשר לוותר. על שיא ועל סיום אי אפשר. טקס בלי נדרים מרגיש כמו נאום. טקס בלי רגע סיום ברור משאיר מאה איש לעמוד ולחכות שמישהו יגיד להם שנגמר.
סדר הבנייה חשוב כמו סדר הטקס. זוגות רבים מתחילים משיר הכניסה, כי זה הכי כיף. טעות. קודם מחליטים מי מנחה, אחר כך מה השיא, אחר כך כמה זמן, ורק בסוף מוזיקה. שיר כניסה של 4 דקות נבחר אחרת לגמרי כשיודעים שכל הטקס הוא 15.
ככה נראה המבנה הבסיסי: 3 דקות כניסה, 2 לפתיחה, 3 למשפחה, 5 לנדרים, 2 לטבעות, 4 לברכות ודקה אחת לסיום. סך הכול 20 דקות. רשמו מול כל חלק מי אחראי עליו ואיזה שיר מתנגן, והדפיסו שלושה עותקים: למנחה, לדי-ג'יי ולמשפחה. ציר זמן על דף אחד חוסך עשרה טלפונים בבוקר החתונה.
דוגמה: כניסה: 3 דקות, פתיחה של המנחה: 2 דקות, דברים מהמשפחה וחברים: 3 דקות, נדרים או ברית זוגיות: 5 דקות, טבעות או מעשה סמלי: 2 דקות, ברכות: 4 דקות, סיום (שבירת כוס או חלופה): 1 דקות. התוצאה: 20 דקות.
סכום הדקות של כל החלקים שבחרתם. ברירת המחדל היא הדוגמה מהדף: 20 דקות, היעד שהאתר ממליץ עליו.
הקידושין המסורתיים הם מעשה קניין. המשנה הראשונה במסכת קידושין (א, א) קובעת שהאישה נקנית בשלוש דרכים, והראשונה שבהן היא כסף. הטבעת היא ה"כסף". כאן הרבה זוגות עוצרים ושואלים אם זה באמת מה שהם רוצים להגיד מול האורחים שלהם.
בטקס המסורתי עדיין רואים את שני החלקים שאוחדו. באירוסין מברכים על כוס יין, אומרים את ברכת האירוסין ונותנים את הטבעת עם "הרי את מקודשת לי". בנישואין קוראים את הכתובה, אומרים את שבע הברכות ושוברים את הכוס.
בטקס אלטרנטיבי כל רכיב מקבל תחליף משלו: הקידושין הופכים לנדרים, הטבעת לטבעות הדדיות, הכתובה לברית זוגיות, שבע הברכות לברכות של חברים, ושבירת הכוס לרגע סיום שאתם בוחרים.
החופה מופיעה כבר בספר יואל: "יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה" (ב, טז). היא מסמלת את הבית המשותף. חלופה שעובדת היטב: טלית של סבא על ארבעה מוטות שחברים מחזיקים. אפשר גם עץ זית, קשת פרחים, או בלי חופה בכלל ומעגל של אורחים סביב הזוג.
הטבעת כמעט תמיד נשארת, אבל מחליפה תפקיד. שני בני הזוג נותנים טבעת, ושניהם אומרים משפט. במקום קנייה של צד אחד, הבטחה של שניים.
הכתובה מיוחסת לשמעון בן שטח (כתובות פב ע״ב), והיא נועדה להגן על האישה כלכלית במקרה של גירושין. בטקס אלטרנטיבי מחליפה אותה ברית זוגיות שוויונית.
שבע הברכות מנוסחות בתלמוד (כתובות ז ע״ב-ח ע״א), והאחרונה שבהן שואלת מירמיהו (לג, י-יא) את "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה". שלוש דרכים להחליף אותן: שבעה חברים ובני משפחה עם ברכה אישית אחת כל אחד, שבע ברכות בנוסח עברי חדש, או לסירוגין, ברכה מקורית וברכה חדשה.
שבירת הכוס נקשרה במשך הדורות ל"אם אשכחך ירושלים" (תהלים קלז, ה-ו). אפשר לשבור יחד, לשבור אחרי משפט אישי על מה שאתם לא שוכחים, או להחליף בצלצול פעמון. מה שקובע הוא צליל אחד ברור שאומר לכולם: נגמר, מתחילים לחגוג. ומתי בדיוק הצליל הזה צריך להגיע? מוקדם ממה שנדמה לכם.
20 דקות. זו ההמלצה שלנו, לא נתון סטטיסטי. מספיק זמן לבנות שיא אמיתי, וקצר מספיק כדי שאורחים שעומדים על הדשא לא יתחילו לבדוק טלפונים.
מה מקצרים קודם: את דברי הפתיחה של המנחה ואת הטקסטים שמישהו רוצה להקריא בשלמותם. שיר של 40 שורות הוא שיר של 4 שורות שלא נערך. מה לא מקצרים: את הנדרים. זה הרגע שהאורחים באו בשבילו.
בחוץ השעון אכזרי יותר. אורחים בעמידה, שמש של אוגוסט בעיניים, רוח מהים. בטקס של שקיעה מתזמנים את הנדרים לפני שהאור נעלם, לא אחריו. אחרת הצלם מקבל צלליות והקהל מקבל יתושים.
בטבלה שלושה מבנים מלאים, דקה אחר דקה: קצר של 15 דקות לזוג שרוצה לעבור מהר לרחבה, משפחתי של 25 דקות עם ההורים בתפקיד מרכזי, ומבנה של 30 דקות עם נגיעות מסורת, כמו כוס יין ושבע ברכות, למי שרוצה אותן.
סדר שעובד: המנחה פותח, ההורים או האחים מדברים לפני הנדרים, הזוג בשיא, והחברים מברכים אחריו. הנאומים של המשפחה בונים את הרגע, והברכות של החברים מנחיתות אותו בעדינות לקראת הסיום. השיא תמיד שייך לזוג.
כלל האצבע שלנו: דקה וחצי לכל דובר מהמשפחה, וטקסט כתוב שנשלח אליכם שבוע קודם. מי שמאלתר מדבר כפול. מי ששלח טקסט כבר ערך אותו בעצמו.
ארבעה הורים, ולכל אחד יש מה להגיד? הורי כל צד בוחרים דובר אחד, או שהשניים עומדים יחד ומדברים בקול אחד, משפט שלו ומשפט שלה.
אפשר לשתף אנשים גם בלי מיקרופון:
הטעות הקלאסית היא "מי שרוצה להגיד משהו, בבקשה". זה נגמר בחצי שעה של בדיחות פנימיות ובדוד שלא מוצא את סוף המשפט.
ההבדל פשוט. נדרים הם מה שכל אחד מכם אומר בקול לשני. ברית זוגיות היא מסמך משותף שנקרא מול הקהל ונחתם, כמו כתובה, רק שוויוני.
נדר טוב בנוי משלושה חלקים:
האורך: דקה וחצי עד שתי דקות לכל אחד. נדרים לא סימטריים יוצרים מבוכה. אחד מדבר שלוש דקות, השנייה מסיימת בעשרים שניות, וכולם מרגישים. מתאמים מראש את האורך, לא את התוכן.
ברית הזוגיות נכתבת בעברית ולא בארמית, בגוף ראשון רבים: "אנחנו מתחייבים". אפשר לפתוח בפסוק "אני לדודי ודודי לי" משיר השירים ולהמשיך בהתחייבויות של שני הצדדים. שני חברים חותמים כעדים. זו מחווה, לא מסמך משפטי.
ארבעה מסלולים מובילים לחופה בלי רבנות:
כמה זמן מראש? ההמלצה המעשית שלנו: למנחה מ"חוויה" או לרב רפורמי פונים 3 עד 6 חודשים לפני התאריך, ומתכננים 2 עד 3 פגישות לבניית הטקס. לרב מסורתי פונים מוקדם יותר, כי טקס עם כתובה דורש סידורים. חבר צריך חודשיים לפחות וחזרה אחת במקום עצמו.
ועוד פרט שכדאי להכיר לפני שבוחרים נוסח. שוקלים קידושין בנוסח הלכתי מחוץ לרבנות? שאלו את המנחה בפגישה הראשונה איך הוא עורך את הטקס.
בעינינו זו הבחירה האמיתית: חבר נותן אינטימיות, מנחה מקצועי נותן מבנה. בחרתם חבר? תנו לו את שבעת החלקים ואת ציר הזמן כבר בפגישה הראשונה.
מישהו קרוב שמכיר את הסיפור שלכם
בעד
נגד
מתאים ל: זוגות שרוצים טקס קטן ואישי ומוכנים לכתוב את המבנה בעצמם. פונים חודשיים מראש לפחות ועושים חזרה אחת במקום.
מנחה של טקסים יהודיים-הומניסטיים
בעד
נגד
מתאים ל: זוגות חילונים שרוצים מסורת בלי דת. פונים 3 עד 6 חודשים מראש ומתכננים 2 עד 3 פגישות.
טקס יהודי בנוסח שוויוני מטעם התנועה ליהדות מתקדמת
בעד
נגד
מתאים ל: זוגות שרוצים רב או רבה ושוויון מלא. פונים 3 עד 6 חודשים מראש ומתכננים 2 עד 3 פגישות.
טקס ברוח ההלכה עם כתובה, מחוץ לרבנות
בעד
נגד
מתאים ל: זוגות שאחד מהם או אחת המשפחות רוצים טקס ברוח ההלכה. פונים מוקדם מכל האפשרויות האחרות.
השורה התחתונה: רוצים חופש מלא: חוויה או חבר. רוצים רב או רבה בלי רבנות: רפורמים בשביל שוויון מלא, מסורתי למי שההלכה חשובה לו. בכל מסלול הרישום כנשואים נעשה בנפרד.
המקום קובע את אורך הטקס יותר ממה שזוגות חושבים. בעינינו, טקס בחוץ באמצע הקיץ מחייב את המבנה הקצר.
לכל רגע מוזיקלי בטקס יש תפקיד אחר:
הפשלה שחוזרת הכי הרבה: שיר עם מילים מתחת לנדרים. הקהל שומע את הזמר ולא אתכם.
נגן חי אחד, עם גיטרה, צ'לו או עוד, מתאים את עצמו לקצב ההליכה ויודע לסיים כשאתם מגיעים לחופה. פלייליסט לא יודע. הולכים על די-ג'יי? סמנו לו מראש נקודת התחלה וסוף לכל שיר, וקבעו מי נותן לו סימן.
רוצים נגיעת מסורת בלי טקס דתי? ניגון או "אני לדודי" בכניסה, ו"קול ששון וקול שמחה" ביציאה. שני שירים, ואף אחד לא ירגיש שהוא בבית כנסת.
בעינינו הפשרה הטובה היא לא חצי טקס דתי. היא טקס שלכם, עם רגע אחד שבו המשפחה מרגישה בבית.
הכלל: כל סמל שנשאר מקבל משפט הסבר אחד מהמנחה. סמל עם הסבר מרגיש כמו בחירה. סמל בלי הסבר מרגיש כמו טקס של רב שהרב שכח להגיע אליו.
בוחרים שניים או שלושה סמלים, לא את כולם. שילוב שעובד היטב: חופה עם טבעות הדדיות ושבירת כוס בסוף, בלי קידושין בנוסח הקנייני.
כשאחד מבני הזוג או אחת המשפחות רוצים יותר, נותנים להם רגע בבעלותם. הסבא מברך על היין. הסבתא קוראת ברכה אחת מתוך השבע בנוסח המקורי. זה בדיוק ההיגיון של המבנה בן 30 הדקות שבטבלה: המסורת מקבלת רגעים משלה, והטקס נשאר שלכם.
כן. זוגות שזכאים להינשא ברבנות יכולים לערוך שם טקס קצר לצורך הרישום, ואת הטקס שלהם לקיים מול האורחים ביום אחר. שני הטקסים לא סותרים זה את זה.
לא במובן המשפטי, כי הטקס לא רושם אתכם כנשואים. אפשר לבחור שני חברים שיחתמו על ברית הזוגיות כמחווה.
המנחה מדבר בשתי השפות לסירוגין, או שהאורחים מקבלים דף עם תרגום. כל אחד אומר את הנדרים בשפה שלו, ואפשר לסיים במשפט אחד בשפה של השני.